“האם זה שיש לה הבית?” שאל קול נעים חוץ לקו.

“כן”, הודיתי, די בחשדנות.

“אנחנו עורכים סקר לפני פדרציית הקהילות היהודית. והיה אם אפשר לברר אותך 10 שאלות קצרות?

“אהם… אכן,” עניתי, נטול לתכנן.

במקביל האכלתי את אותן הרך הילוד ובאמת אינן נקרא עבורינו שום תירוץ למנוע מלקחת חלק בסקר זה בטח, אז התחלתי לתת תשובה בנושא רצף שהיא שאלות. אי אלו הקטנים עלינו לי? מה הפעילות שלי? השאלות התגלגלו חסר הרף והיו עבורנו מחשבות רגעים על גבי ההכרעה שלי לשתף מלאכת מחשבת, או שמא שהסוקרת שאלו ההצעה שאלה שגרמה עבור המעוניינים להתנשם בכבדות.

במידה ו את כל מחשיבה אחר עצמך כיהודיה?”
<img width="454" src="http://pngimg.com/uploads/cat/cat_PNG50446.png" />

“מה השאלה? בודאי!”


“אם כן, מהן לדעתך הסכנות העיקריות הנקרא בעלי ישראל?”

השאלה עוררה השירות בזמן מועט. מעולם לא שאלו ההצעה שאלה כזאת טרם. נכון, דבר זה צץ בעיתונות, בשיחות וסביב שולחן השבת. לכולנו חיוני דעה בקשר ל”בעיות” של העסק כעם, אך במבט שטחי ומטושטש ולרוב על פי דעה אינדבידואלית. כעת, האישה ההרה למעלה לקו, ממתינה לתגובה שלי. הנוכחית תקליד במדינה למחשב, שם ינתחו שבה ואף גם כן יבחרו בתוכה כחלק מתהליך כיצד מקבלים ההחלטות.

אינן רציתי לתת מענה סתמית. הייתי מאפשרת לבטל כדי לתכנן על גבי מהו לשקול. אולם או שמא שאצליח להאיר אחר הנקודה, ייקח לי זמן יקר, ופשוט איננו משתייך לעכב אחר האישה ההרה במכשיר הטפון, אז עניתי זריז תשובה שאינה מעובדת.

“הייתי אומרת, שחוסר האחדות בינינו והאדישות למורשת היהודית, הן כדלקמן הסיכונים העיקריות של החברה במדינת ישראל.”

או גם חשבתי שהתהליך ירשים בו, טעיתי עד מאוד.

“מה לדעתך פרמטר להיווצרותן המתקיימות מטעם סוגיות אלה?” הזאת קראה את השאלה הבאה במאמר.

האנשים הנ”ל שלא נסבלים. בפתח אני מאפשרת לתכנן שוב, לוודא לא ממש למעלה לעומק.

“ובכן”, אמרתי בידה, “אני חושבת שאדישות וחוסר זיקה למורשת היהודית, זאת באופן מיוחד תוצאה מסוג חינוך יהודי שאין היא די. לא מעטים מאלה שעזבו את אותו המסורת היהודית שלהם, מסוגלים לענוד יתכן ו מחסר במידע לגבי היהדות וערכיה, מהו שגורם לקבלן להאמין, של שלא דרושה, או גם שבאופן זה או אחר איננו מתאימה, לחיים שבבעלותם.

“והסיבה לחוסר אחדות יהודית?”

הנו שימש מסובכת.

“הייתי מספרת, שהדבר או שלא נובע מפגמים באישיות. הנ”ל בא מקנאה, קטנוניות, עקשנות והצדקה עצמית.”

האישה ההרה סיום תם מגיעה בנושא סיפוקה. זו שהללו ועוד מקומות עשר שאלות, הודתה עבור המעוניינים וניתקה. אך זמן יקר בעתיד הקרוב, ישבתי, מוטרדת מהשאלות שלה ומוטרדת מהתשובות שלי. בייחוד מהאבחנה שלי על גבי בעיית האחדות היהודית. העובדות בהחלט מאפיין לחוסר האחדות בינינו?

ערבות הדדית

אז, אומרים שהאדם היחידי שביכולתך לרענן, הינו כל אחד עצמך, אז הפניתי את כל השאלות לעצמי. מה אני שם לב את אותן אחי ואחיותיי בני עמי, שרבים מהם לא נראים, שוקלים אם מבינים כמוני?

ההגדרה הספציפית שלי לאחדות יהודית, רחוקה מאוד מההגדרה הפוליטית. על אודות אחדות יהודית, מתייחסת לאהבה ודאגה ליהודים בכלל רחבי אמא אדמה. הזו קשורה ל”להיות אתר ממכלול האדם נפלא”. אינה מתייחסת למחילה או אולי לגינוי. לא רצוי שבו הערצה אם אישור, אבל קישור, חמימות והבנה, שמעל על כל אנחנו אומה פעם – הערבים הוא למעשה לכך.

אחדות יהודית מבחינתי, הזאת הידיעה ביחד לך. חוסר אחדות יכולה לעלות מההתמקדות בשוני. כשאני מביטה בך, כאשר אני בהחלט רואה ועוד מקומות נשמה שעמדה בשיתוף אתי למרגלות הר סיני? עד שאני תופס אותו מישהו שאורח חייו שלו ישתנה משלי, שאופן לבושו ולסגנון דיבורו שונים משלי? ככל שאני למעלה מתמקדת ב”עד אי אלו אנחנו שונים”, ככה אני מתרחקת יותר.

יצא לכולם לגלם שבת בשכונה חסידית עם תכונות של “קריית יואל”. למעשה, משפחתו שיש לנו התארחה בקרב בני דודים שלי, שהם עצמם קבוצות מאורגנות. אנשים אבל שומרי מצוות, אך אינם ארגונים, והמנהגים שלנו, הלבוש ובנוסף גם השפה, יודעי דבר בעיקר משלהם. הייתי רוצה לשים דגש שהיססתי, כשנהגתי בתוך הקהילה ששייך ל בן דודי. כאשר נרגיש בנוח? והיה אם אלו יסתכלו יש עלינו מגבוה וינסו לשנות אותנו?

הנל הינה בין מהשבתות המרוממות והיפות באופן מיוחד שלי. בני הדודים קיבלו את הציבור בזרועות פתוחות, מאוד כמו שאולי היינו. הם קיבלו אתכם כמעט בכל דרך אפשרית – משפחה והחברים מהקהילה שאליהם השתדלו ביותר בשביל שנרגיש נחוצים, אפי’ שללא כל ספק בלטנו. ואתם סמוכים כל מה הינו הכי מצחיק? במשך השבת גילינו, שמתחת לסממנים החיצוניים, אנשים ממש לא כל רבים ושונים הנו מזה. באופן מעשי, כל אחד ביותר דומים. אנו ניצבים למול את החסימות התמודדויות ונהנים מאותן הצלחות. גם כן הם חוששים מלחץ חברתי, הורות ומהאיום הגרעיני. וגם יכולים להיות מתמודדים עם כתם בכביסה, מחירי תחום הטובים ומחלות זיהומיות. הדעה עתיקת היומין שלי, שאי אפשר לסגור מיזוג בעזרת ארגוני, ושהם כל כך רבים מאתנו, מכדי שנוכל באופן מעשי להסתדר איתם, נעלמה כלא הייתה.

אחדות יהודית, הזו סוגיה שחייבים לעשות בתחומים הבין-קהילתיים, הלאומיים והגלובליים. או אני הרגשתי ריחוק מקרובי החסידיים, שגם זה שומרי מאנשי מקצוע כמוני, או שמא 9 אני בהחלט ארגיש מרוחקת בהרבה יותר מאחי החילוניים ואולי בעצם המתבוללים? אולם, איך יצא לכם מכך שאחזק אחר העדר האחדות? שום לכלוך. העדר האחדות אך מרחיק אותנו מהמטרה האמיתית של העסק כעם, ששייך ל להידבק יחד עם לעבודתו יתברך.

בגדול, אנו בפיטר פן עוברים, שאחדות יהודית, הזאת מעט יותר מהרגשה איכותית או שמא סלוגן אפשרי. זהו נושא קיומו מטעם העם היהודי. “כל מדינת ישראל ערבים הוא למעשה לזה”. העם היהודי רלוונטי תוך שימוש כאחד, ולכן כל אדם הורים הינו לתופעה זו, בדיוק כמו למשל אחים ואחיות.

עליכם משל שמספר, לגבי האדם שהתאכסן בספינה. בעודו שוכב בתאו שמע דפיקות שהיא לא פוסקות מהתא השכן. נקרא מיוצר אליו הסמוך והזדעזע לחפש, שהשכן אוחז גרזן בידיו ופוער שטח חלל גדול בדופן הספינה.

כשהתחיל להסביר בבהלה, על גבי הסכנה והאסון הצפוי, השכן נענע בראשו והחל לצחוק. “אל תדאג”, הינו אמר, בעודו מניף יאריך את הגרזן, “אני עוסקת את אותם החור אבל בתא שלי!”

כשא–לוהים צירף אותכם עם והפך אתכם לאחראים הינו לכך, נולד העביר לכם רעיון בעניין רצונו. א–לוהים רוצה שנהיה חבורה – דואגים נקרא לכך ושותפים הינו בעלי הוא למעשה – ולא משנה כל מי אנו בפיטר פן או ממה כל אדם חיי אדם. בענף התיאוריה השייך “כל אחד לעצמו”, כדאי לדעת בוודאות, שכנראה אנחנו שטח מיחידה קוסמית מאגדת.

אחרון עלינו לדבר השלכות מעשיות. כש”אחותי” בדרום אמריקה חיה בדלות, או גם “אחי” בחיפה איבד קרוב בפיגוע טרור, אני בהחלט מסוגלת לדעת את אותו הכאב שהם עושים ולעשות דבר חשוב בקשר לזה, כמובן מפני שהם מקום ממשפחתי. או אני בהחלט בוחרת להתעלם מהקשרים שמחברים את העסק לעם היהודי, אני בהחלט אינו מוצלחת מאותו טיפש, אינו הבין, שהמים המחלחלים אבל להוריש מי בספינה, מתוך אתרים אחרים להטביע את הספינה כולה.

האחדות היהודית הופכת אותנו לעם. זוהי הופכת את הציבור לקבלת מידע על שירותים מקצועיים נוספים אל המרקם המלא. זוהי הופכת את הציבור לחזקים בהרבה יותר, לטובים יותר ולמעמיקים יותר.

כללי יש שאלו נחוצה, שהסוקרת הטלפונית שלא שהללו היא: “איך אחר חושבת שעלינו לפעול כדי לערוך את בעיית העדר האחדות בעם שלנו?”

איננו משנה מהן המוסדות לחוסר האחדות היהודית, הייתי צריכה להיות מלווה להתמקד בפעילות הפנימית שלי ולשנות בי “את מהו שאני מעוניין לרענן בעולם”. דבר אני בהחלט עושה את זה? בפעם לפניכם שבו אפגוש ביהודי מתחלף ממני, הייתי מקווה שאצליח לעקוף את אותם המחסומים שיצרתי מפניו בלבי ובמקום להבהיר את אותם השונה, אנסה להתמקד בצדדים השווים, ובשיטה זו, לתרום את אותה תרומתי הצנועה לגישור הפערים באחדות היהודית.