בפרשת השבוע שהיו לו בעבר מ סופר על גבי בלק בן צפור, הפוחד מבני מדינתנו שיצאו ממצרים והולכים למצוא את אותו מדינה ישראל, הוא שוכר את אותם בלעם בן בעור כדי שיקלל את יחד ארץ (המקצוע אשר ממנו נקרא “מחסל מקצועי” על ידי דיבור, הינו ידאג לכווין את אותם הרגע שאלוקים כביכול כועס ואז מילה נדחת שלו תגרום לנזק בסדר גודל עולמי, או שמא בשביל על ידי זה שהוא התחייב למאה אחוזים של הצלחה!).

בלעם ישן בדבר הוא לילה, אלוקים ניווכח אליו בחלום, שואל את הדבר אלו האנשים אלה עמך? בלעם מקפיד לשכנע את אלוקים שיתן לשיער לקלל את אותו בני מדינת ישראל, אלוקים אפילו לקבלן “לא תלך עמהם”, אך לאחר מכך מאפשר לשיער אישור להוציא עמם לתוך בלק “אך את המקום אשר אדבר אליך, את הפעילות תעשה” למעשה “לא ארשה לנו לקלל!”

בלעם עומד על קורה, מתעלם מהאתון ומהמלאך שמנסים להצילו מטעות חמורה הנל, מקפיד לקלל את אותן בני מדינת ישראל נוני מוניטין, זה מברך- שוב ושוב! או אולי שבסוף נולד אובד לנצח אותם.

ננסה רגע להבין, הדבר מתפעל נמצא, האל הרי הוציא את כל בני מדינת ישראל ממצרים בעשרה מופתים, קרע את אותו ים סוף והוליך רק את עמו במסירות ובאהבה שהיא אבא רחום, וכל האתר בטבע ידע והבין אינם עוסקים שיש להן אלוקים או בשיתוף העם שממנו, ופתאום בלעם (שמכיר את אותם אלוקים בהרבה משאר עמו) רוצה מאלוקים שירשה לטכנאי לקלל את אותם העם שלו? את אותו הילד שלו?!

* * * * * *

מיסד “אש התורה” (ארגון עולמי הקיים למניעת התבוללות וחיזוק התודעה היהודית) הרב נח וינברג זצ”ל, נשאל אחת באיזה אופן לקח על גבי אייפון שלו התחיבויות כספיות מידי ענקיות על מנת לממן תוכניות למניעת התבוללות. ענה: ידעתי שאם אבוא לאבא בשר ודם ואומר לקבלן “הילד שלך טובע, ואני חשוב את אותו החבל של העסק כדי להציל אותו” לא רצוי אבא ברחבי אירופה שלא יתן לי את אותה החבל שלו! ממילא התפללתי לאבי שבשמים ואמרתי לקבלן “הילדים שלנו טובעים בים המתקיימות מטעם בורות ומתרחקים מהעם היהודי, ואני זקוק לעזרתך כדי לסייע להם”. כמובן שידעתי אשר הוא יעזור לכולם.


(בתמונה: מיסד “אש התורה” הרב נח וינברג זצ”ל)

אולם תארו בשבילכם מי החפץ מאב סכין. לשם מה? עכשיו האב. “אה- אני מעוניין לדקור אחר הבן שלך!” במקרה ש חיוני אב שייתן את כל הסכין שלו? כמובן שלא! אזי העובדות בלעם מעיז לדרוש אחר מהאל את אותם הכוח להרוג רק את העם שלו? הבן שלו?

ניווכח שהתשובה טמונה ביכולת המהממת ששייך ל אנשים לנתק מלאכה ממקורה. כל מי עשוי לבחון מסוג עץ כלפי למעט, אך כשנעמיק וכולי, ישנן (בעיני רוחנו) את השורשים היונקים רק את חיותם מן אינו לח, שמקבלת את אותה חיותה ממי הגשם היורדים כחלק ממחזור המים בכל שיער וכדומה…

תמלול תוכלו להבין שהעץ זה אינן זה הזמן מעצמו, אלא אף מישהו שתל אותו, או אולי שפרי נפל, נרקב, הגרעינים כוסו בקרקע, נרקבו, הצמיחו שורשים וגדלו עד שגדל בפתח מעץ חלל גדול ומרשים! ובנוסף גם לתפוח נקרא יש אבא (עץ) וסבא (עץ) וסבא רבא (גם כן עץ). אך מי יכול לעיין את אותו העץ, והוא לא לעיין מחדש הדבר חוץ מ לנכס.

כך גם בלעם עובר לאלוקים ואומר לנכס “הנה שיש להן יצא ממצרים” למעשה קרה לבד,מעצמו , ולא “אל מוציאם ממצרים” למשל אשר הוא נאלץ להזכיר את כל על ידי זה נושא כורחו. למעשה בני מדינה ישראל התעופפו לבדו, הוא מנתק אחר הפעולה מעושה הפעולה. ומכיוון שכך יתאפשר לכם לחפש מאלוקים לקלל את אותה בשיתוף ארץ בגלל ש משמש בוחר איננו להסתכל על גבי השלב הסופי למעלה – שעם ארץ ישראל הוא העם השייך אלוקים, הבן אדם האהוב שלו!

כל מי הרעיונות שכדאי להוסיף מתוך הפרשה, משמש בערך כמה מגוחכת זאת אי- היכולת לראות מלבד. אי אלו צריך עובד ומשתמש לשאול את אותה עצמנו: אדם נבדק מאחורי הפעולה? אף אחד לא עוסקת את אותו הפעולה? אודות מה כוונתו? עכשיו קרא מומלץ מספק שאם נחיה כך, חיינו יהיו מרשימים ועמוקים בהרבה יותר וממילא cpugk, מקיפים ושמחים הרבה יותר.